רְכַן

רְכַןch. sam( Hif. הִרְכִּין to yield), 1) to incline, sink, fall. Targ. Y. Gen. 46:29. 2) to bend, turn. Targ. Prov. 21:1.Part. pass. רָכִין; f. רְכִינָא; pl. רְכִינִין; רְכִינָן. Targ. 1 Chr. 21:16.Y.Yoma VIII, 45b בהוא דהוהר׳ (ed. Krot. רכון) in the case of one in a bent position (under debris), opp. קיים. Y.B. Bath.II, 13b bot. אילין עמודייא דר׳וכ׳ those columns which are bent (declining or sinking) are so from the shock through wagons, v. קריית. Af. אַרְכֵּין, אַרְכֵן 1) to bend, incline. Targ. Y. Gen. 49:15 (not אָ׳). Targ. 2 Sam. 22:10; Targ. Ps. 18:10. Ib. 146:5; a. fr.Part. pass. מַרְכַּן. Targ. Ez. 1:22 (ed. Wil. מַרְכֵין). 2) to cause to sink. Targ. Prov. 24:15 (h. text תשדד).V. רִיפוּנָא. Ithpe. אִתְרְכֵין 1) to incline, let ones self down; to fall. Targ. Gen. 24:64 (h. text ותפל). Targ. Y. II ib. 17:17. Targ. Y. Num. 14:5. Targ. Is. 14:12; a. e.Targ. 2 Sam. 22:8 (h. text ויתגעשו; Targ. Ps. 18:8 אתרטישו, אתרטיטו).Gen. R. s. 60 (transl. ותפל, Gen. 24:64) אִיתְרְכִינַת she let herself down. 2) to be dragged. Targ. Is. 14:19 (h. text השלכת).